נגיף השפעת הוא נגיף נפוץ מאוד, הגורם לתחלואה מרובה. כדי להבין את הנגיף ואת דרכי ההתמודדות איתו (חיסונים וטיפול תרופתי), חשוב להכיר את הבסיס הביולוגי של הנגיף.
נגיפי השפעת מחולקים באופן כללי לשלושה זנים, המקבלים את שמם על פי סדר האלף בית האנגלי – זנים A, B, ו – C. זני השפעת דומים כולם במבנה הבסיסי שלהם: נגיף השפעת מורכב ממעטפת חלבונית, ומליבה של חומר תורשתי (RNA) המחולק למספר מקטעים נפרדים (שבעה או שמונה). הקטעים הנפרדים של החומר הגנטי של נגיף השפעת יכולים להתערב עם מקטעים של זנים דומים.
נגיף השפעת לא תוקף בני אדם בלבד. זנים אחרים שלו (בדרך כלל זנים שאינם מדביקים בני אדם) יכולים לפגוע בסוגים רבים של בעלי חיים, ובכלל זה עופות וחזירים – להם נודעה חשיבות מרובה גם במחלה המשפיעה על בני אדם.
שפעת מסוג A
הזן הנפוץ ביותר של השפעת הוא שפעת מסוג A. שפעת זו היא האחראית על הרוב הגדול של מקרי השפעת העונתיים – ההדבקות התכופות שמופיעות בעיקר בחודשי החורף. גם מגיפות השפעת הגדולות שהופיעו בעולם נגרמו משפעת מסוג A.
תתי הזנים של נגיף השפעת מסוג A מחולקים על פי שני חלבונים עיקריים וחשובים של הנגיף. חלבון אחד נקרא neuraminidase, ובקיצור N, והוא אחראי לשחרורם של הנגיפים שנבנו בתאים אל מחוץ לתאים, לשם הדבקת תאים נוספים. החלבון השני נקרא hemagglutinin, ובקיצור H, והוא אחראי על קשירתו של הנגיף לקולטן על פני התא הנדבק.
קיימים מספר סוגים של שני החלבונים, והזנים נקראים על פי שילוב החלבונים. הזנים הידועים והנפוצים ביום של שפעת מסוג A הם H1N1, H3N5. קיימים גם זנים נוספים רבים אחרים, בעלי חשיבות פחותה בשפעת העונתית המדבקת.
נגיף השפעת נודע ביכולתו לעבור שינויים גנטיים (מוטציות) באופן מהיר ביותר. החלבון האחראי על שכפול החומר הגנטי של הנגיף "טועה" פעמים רבות, וכך חלים בנגיף שינויים רבים מאוד, מדי עונה.
בנוסף לשינויים הנקודתיים בנגיף, יכולים לחול שינויים בקנה מידה גדול יותר. מכיוון שהחומר הגנטי מורכב ממספר שרשראות לא מחוברות, החלפת שרשראות בין זנים שונים יכולה להביא להופעת זן חדש של שפעת. בגלל השינויים התכופים במבנה הנגיף יש צורך בשינוי ועדכון של החיסון מדי שנה, כדי להתמודד עם נגיף שפעת "חדש", השונה מקודמו.
מלבד הזנים השונים של שפעת מסוג A התוקפים בני אדם, קיימים מספר רב של זנים התוקפים בעלי חיים. זנים אלו שונים מהזנים בבני אדם במספר שינויים גנטיים, ולעיתים קרובות לא מדבקים או גורמים מחלה בבני אדם.
שינויים קלים שעוברים נגיפים אלו יכולים להפוך אותם למסוכנים. שני זנים של נגיפים מסוכנים תוארו לאחרונה ועלו לכותרות: שפעת החזירים ושפעת העופות.
שפעת החזירים היא שפעת A מסוע H1N1, מזן שהדביק במקור חזירים והתפתח להדבקה של בני אדם. זן זה עורר חשש גדול ברחבי העולם מהתפרצות של מגיפת שפעת בלתי נשלטת.
שפעת העופות היא שפעת התוקפת בעלי כנף, וגם היא יכולה לעבור שינויים ולתקוף בני אדם. בינתיים, שפעת העופות לא הפכה למדבקת בין בני אדם (אלא רק במגע עם עופות), ולכן הסיכון הנוכחי בה נמוך.
שפעת מסוג B ו – C
שפעת מסוג B אחראית על חלק קטן יותר ממקרי השפעת מדי עונה. המבנה של הנגיף דומה למדי למבנה של שפעת מסוג A. מחקר שפורסם לאחרונה הצביע על כך שכנראה המקום של שפעת מסוג B בתחלואה עונתית גדולה משחשבו, והוספה של זן נוסף של שפעת B לחיסון העונתי מקטינה את היארעות המחלה באוכלוסייה.
שפעת זו עמידה לגמרי לאחד הטיפולים נגד שפעת – Amantidine, אם כי טיפול זה גם לא מקובל יותר גם בעבור שפעת מסוג A.
נגיף השפעת מסוג C נדיר אף יותר. ידוע שנגיף זה יכול לגרום לתחלואה בבני אדם ובחזירים, אך השכיחות שלו נמוכה, ולכן הוא חשוב פחות בהתמודדות עם תחלואה בבני אדם.