עם זאת, ישנן כאלו הפגיעים יותר, ועלולים לחלות במחלה בצורה קשה. בין החולים הידועים כנמצאים בסיכון גבוה לשפעת חמורה ניתן למנות נשים בהריון, קשישים (מעל גיל 65), חולים במחלות כרוניות שונות ומגוונות, וחולים הסובלים מהפרעות במערכת החיסון של הגוף, החושפות אותם לזיהומים קשים יותר.
סוגים של חיסוני שפעת
מכיוון שמחלת השפעת ניתנת למניעה על ידי חיסון (באחוז מסוים של המקרים), חשוב לחסן את החולים שנמצאים בסיכון גבוה לשפעת חמורה.
כיום, ישנם שני סוגים עיקריים של חיסונים כנגד נגיף השפעת. החיסון השגרתי הוא החיסון המומת (inactivated vaccine), הניתן בזריקה לשריר ומכיל מרכיבים של הנגיף בלבד.
החיסון החי המוחלש (live attenuated vaccine), מאידך, הוא חיסון המכיל את הנגיף עצמו, שעבר שינוי המאפשר לו לפעול רק ברירית האף של המחוסן.
הדבקה מוגבלת כזו יוצרת חיסון, אך לא גורמת למחלה. חיסון זה ניתן כתרסיס לאף. החיסון החי המוחלש אינו מתאים לכל אלו המתבקשים להתחסן כנגד המחלה.
מכיוון שנגיף השפעת הוא נגיף המשתנה במהירות רבה, בעקבות המבנה הגנטי הייחודי שלו, הרי שחיסונים הניתנים כנגד זן אחד של הנגיף יעלים באופן מינימאלי בלבד כנגד נגיפים מזנים אחרים.
הנגיף התוקף כל שנה שונה מעט במבנהו, ולכן יש צורך בחיסונים חדשים, המפותחים מדי שנה בהתאם לזנים הצפויים לתקוף בחורף המתקרב. כדי לאפשר הגנה מקסימאלית, רצוי לקבל חיסון מדי שנה.
חיסון קשישים
הרוב הגדול של מקרי התמותה משפעת מדי שנה מופיע בקרב קשישים שחלו בשפעת, ופיתחו סיבוכים שונים שלה – בדרך כלל דלקת ריאות חיידקית משנית.
לכן, חיסון של אוכלוסיית הקשישים חשוב ביותר להפחתת התחלואה והתמותה משפעת מדי שנה. מחקרים גדולים שבוצעו הראו שיעילות החיסון בקשישים נעה סביב 60% (יעילות הדומה ליעילות החיסון באוכלוסייה הכללית).
החיסון החי המוחלש לא ניתן לקשישים – והם מקבלים את החיסון המומת בזריקה בלבד. ההמלצות הרפואיות הנוכחיות הן לתת חיסון זה בלבד מעל גיל 50.
מכיוון שקשישים סובלים בדרך כלל משיעור גבוה יותר של מחלות רקע (מחלות לב, ריאה, כליות ועוד), הרי שתוספת תחלואה זו מעמידה אותם בסיכון מוגבר נוסף לתחלואה משפעת.
לקשישים הסובלים ממחלות אלו מומלץ מאוד להתחסן כדי למנוע הדבקה חמורה בשפעת. שיעור חיסון נרחב בקרב קשישים מפחית גם את מספר האשפוזים בבתי חולים, ואת הצפיפות הרבה במחלקות האשפוז בבתי החולים בחודשי החורף.
חולים הסובלים מהפרעה במערכת החיסון
מערכת החיסון שלנו אחראית על המלחמה במזהמים והרחקתם מן הגוף. פגיעה במערכת החיסון משמעה יכולת ירודה של הגוף להתמודד עם מחוללי מחלות חיצוניים – ולכן מחלות קשות וממושכות יותר.
בעשורים האחרונים התרבו מאוד האנשים הסובלים מהפרעות במערכת החיסון, מכמה סיבות. מגיפת האיידס, שפשטה בעולם, פוגעת בראש ובראשונה בתאי מערכת החיסון, וחושפת את החולה למחלות שונות.
בנוסף, השתלות איברים מחייבות נטילת תרופות המדכאות את מערכת החיסון. גם מחלת הסרטן פוגעת בתפקוד התקין של מערכת זו.
חולים הסובלים מפגם במערכת החיסון פגיעים יותר גם למחלת השפעת. לחולים כאלו לא מומלץ לקבל את החיסון החי המוחלש, אלא את החיסון המומת בלבד.
בחולים הסובלים מאיידס (שנדבקו ב – HIV), קיימת אי בהירות בנוגע ליכולתם לסנתז נוגדנים לאחר החיסון, שיהוו גורם מגן כנגד המחלה.
מספר מחקרים מצביעים על כך שייתכן שחיסון בריכוז גבוה עדיף עבור חולים אלו, אבל טרם נמצאה לכך הוכחה ברורה. בקרב חולים החולים בסרטן, ובייחוד חולים בסרטן הדם (לוקמיה) ישנה חשיבות רבה לחיסון של החולה ובני משפחתו גם כן. ייתכן שחלק מהתרופות המשמשות לטיפול בלוקמיה ובלימפומה (בייחוד התרופה ריתוקסימאב) עלולות לפגוע ביעילותו של החיסון.
בחולים לאחר השתלת איברים, מלבד הסיכון למחלה חריפה וקשה יותר, קיים גם סיכון מוגבר לדחייה של האיבר המושתל בעקבות הדבקה בשפעת. לא נצפו אירועי דחייה, מאידך, בעקבות מתן חיסון לשפעת.
עם זאת, מכיוון שאחוז המניעה המושג לאחר חיסון נע סביב 70% (בהערכות שונות) , לעיתים יש מקום לשקול טיפול תרופתי מונע כנגד שפעת בחולים עם סיכון מוגבר במיוחד. בכל אופן, בדומה לשאר האוכלוסיות בסיכון, החיסון המומלץ הוא החיסון המומת בלבד, ולא החיסון החי המוחלש.