השפעת היא מחלה הנגרמת מנגיף נפוץ, הפוגע בחולים בעיקר בחודשי החורף. כמו כל נגיף אחר, טיפול אנטיביוטי איננו יעיל כנגד המחלה (למעט במקרים של סיבוך חיידקי משני). בניגוד למרבית הנגיפים, קיים טיפול ספציפי כנגד נגיף השפעת.
התרופה המקובלת היום לשימוש היא טמיפלו (Tamiflu – Oseltamivir). תרופה זו מעכבת את אחד החלבונים החשובים של נגיף השפעת, neuraminidase, וכך מונעת את יכולת ההתרבות וההדבקה שלו בגוף.
למרבה הצער, לא מדובר בתרופת קסם, והיעילות של תרופה זו איננה מוחלטת. בנוסף לתמיפלו, תרופות אחרות שפותחו כנגד הנגיף, כדוגמת אמנטידין, הפכו לבלתי יעילות בגלל התפתחות של עמידות נגיף השפעת.
הקווים המנחים המקובלים ביחס לטיפול תרופתי בשפעת
לא מקובל לטפל בטמיפלו בכל חולי השפעת. במרבית המקרים, מחלת השפעת היא מחלה קלה בלבד, החולפת גם ללא טיפול.
עם זאת, מספר אוכלוסיות של חולים נמצאות בסיכון גבוה לסבול מסיבוכים של המחלה. קשישים, חולים הסובלים ממחלות לב ומחלות ריאה כרוניות, נשים בהריון וחולים עם דיכוי של המערכת החיסונית ידועים בייחוד כנמצאים בסכנה.
לחולים אלו מומלץ כמובן להתחסן, אך גם יעילותו של החיסון רחוקה מ – 100%. בחולים אלו מקובל לעיתים לטפל בטמיפלו, במטרה לזרז את הריפוי ולהפחית את שיעור הסיבוכים.
עד כה, הקווים המנחים לטיפול בשפעת מתירים טיפול עם טמיפלו רק זמן קצר לאחר הופעת המחלה. טיפול תרופתי מקובל כיעיל רק תוך 48 שעות מהופעת הסימפטומים. טיפול מאוחר יותר אינו מומלץ ונחשב בלתי יעיל. הנחייה זו מגבילה מאוד, כמובן, את החולים שיכולים לקבל טיפול תרופתי לשפעת.
האם טיפול בשפעת יכול לסייע גם בשלבים מאוחרים יותר של המחלה?
האם ההמלצות הרפואיות הנוכחיות אכן נכונות? האם אין תועלת בטיפול תרופתי מאוחר יותר מרגע הופעת השפעת?
מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי "The Lancet" מנסה לבדוק האם גם טיפול מאוחר יותר יכול להועיל לחולים. המחקר נערך בקואלה למפור, בירת בנגלדש, וכלל כ – 1,200 חולים – כולם ילדים (הגיל החציוני של המשתתפים עמד על 5 שנים).
במסגרת המחקר, חולים שזוהו כסובלים משפעת על בסיס בדיקה ביוכימית מהירה חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות.
קבוצה אחת קיבלה טיפול בטמיפלו (Oseltamivir), והקבוצה השנייה קיבלה טיפול דמה – פלסבו. הטיפול התרופתי ניתן למשך חמישה ימים. לכל המשתתפים במחקר נערכו בדיקות שטיפת אף לבדיקת הימצאותו של נגיף השפעת בימים השני, הרביעי והשביעי לאחר תחילת טיפול.
במסגרת המחקר עקבו הרופאים גם אחר הסימפטומים של המשתתפים, וניסו להעריך את משך המחלה והפרשת הנגיף אצל החולים – אצל אלו שטופלו תוך 48 שעות מהופעת הסימפטומים ואצל אלו שטופלו לאחר ארבעים ושמונה שעות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
החוקרים מצאו, שטיפול בתמיפלו קיצר את משך המחלה. אורך חציוני של מחלת השפעת בילדים שטופלו עמד על 3 ימים, בהשוואה לארבעה ימים בקבוצה שקיבלה טיפול בפלסבו. כאשר נעשה ניתוח סטטיסטי מדויק יותר, נמצא שבקבוצת החולים שהחלה את הטיפול יותר מ – 48 שעות לאחר הופעת הסימפטומים, אורך המחלה היה דומה בשתי הקבוצות, עם יתרון קל בלבד לטובת החולים שקיבלו טיפול תרופתי. לעומת זאת, משך המחלה היה קצר יותר בחולים שקיבלו טיפול תוך יומיים.
ביחס להפחתת הפרשת הנגיף אצל החולים, נמצא שהטיפול בתמיפלו הפחית את נוכחות הנגיף אצל החולים בכל הימים שנבדקו (הימים השני, הרביעי והשביעי) בשיעורים שנעו בין 15% ל – 50%.
הפחתה משמעותית יותר בהפרשת הנגיף הופיעה בד בבד עם התקדמות המחלה. הפחתה משמעותית בהפרשת הנגיף נצפתה גם אצל חולים שטופלו לאחר יותר מיומיים מהופעת השפעת (בימיים השני והרביעי לאחר התחלת הטיפול, אבל לא ביום השביעי). לא נמצא שיעור גבוה של עמידויות לטיפול בתמיפלו בקרב החולים שטופלו.
מה ניתן ללמוד ממחקר זה? נראה, שבהתאם להמלצות הנוכחיות, טיפול לאחר יותר מ – 48 שעות לא מקצר את אורך מחלת השפעת, ולא משפיע על משך הסימפטומים באורח משמעותי.
מאידך, ייתכן שטיפול כזה יעיל הפחתת שיעורי ההדבקה, בעקבות הפרשה מופחתת של הנגיף. נתונים אלו יכולים לסייע לרופאים בקביעת מדיניות טיפולית בחולי שפעת – גם בחורפים רגילים ובייחוד במצבים של מגיפות רחבות מימדים.
