ברונכיטיס חריפה היא מחלה זיהומית נפוצה ביותר, שבה נפגעים דרכי הנשימה הגדולים – הסימפונות, הנקראים גם ברונכוסים. תהליך זיהומי זה שכיח מאוד במבוגרים.
חשוב להבדיל בין ברונכיטיס חריפה, הקשורה לזיהום של דרכי הנשימה, ובין ברונכיטיס כרונית – מחלה של דרכי הנשימה המופיעה בעיקר במעשנים, בגלל חומרים הנמצאים בעשן הסיגריות ותגובת הגוף לחומרים אלו.
מחוללי המחלה
בדומה למרבית המקרים של מחלות בדרכי הנשימה העליונות, המחוללים העיקריים של ברונכיטיס חריפה הם נגיפים, כאשר חיידקים מהווים חלק קטן מהסיבות למחלה זיהומית זו.
הנגיפים הנפוצים בגורמים לברונכיטיס חריפה הם נגיפי השפעת מסוג A ו – B, נגיף הפאראינפלואנזה, קורונווירוס, רהינווריוס, RSV, ועוד. נגיפים אלו ידועים כגורמים לשלל מחלות קרובות בדרכי הנשימה – החל מצינון ונזלת קלה ועד לדלקת ריאות נגיפית.
חיידקים הם סיבה נדירה יותר לברונכיטיס חריפה. בין החיידקים הגורמים למחלה ניתן למנות את חיידק הפנומוקוק, חיידק ההמופליוס אינפלואנזה, סטאפילוקוק, מורקסלה, ועוד. חיידקים אלו קשורים גם הם לזיהומים בדרכי הנשימה ובאיברים קרובים. הם עלולים לגרום, בסיטואציות שונות, לסינוסיטיס, דלקת ריאות חיידקית, דלקת באוזן התיכונה ועוד.
למרות הכתוב לעיל, רופאים רבים טוענים שמקומם של החיידקים בברונכיטיס חריפה מוטל בספק, וייתכן שאין כמעט חולים הסובלים מברונכיטיס על רקע זיהום חיידקי. לשאלה זו משמעות רבה בדבר הטיפול המוצע לחולים.
סימנים וסימפטומים
ברונכיטיס חריפה היא מחלה מוגבלת בזמן, הנמשכת בדרך כלל מספר ימים בלבד עד שבועות, במידה ולא חל סיבוך של המחלה. לעיתים נותרים סימנים של המחלה גם מעבר לכך. הסימפטום העיקרי של המחלה הוא שיעול מתמשך, בדרך כלל מלווה בייצור מוגבר של ליחה וכיח.
קשה מאוד להבחין בין ברונכיטיס חריפה לזיהום אחר בדרכי הנשימה העליונות, בייחוד בתחילתה של המחלה. אפשר לחשוד בברונכיטיס כאשר השיעול מתמשך מעבר למספר ימים. סימפטומים נוספים קשורים לפגיעה של הנגיפים בגוף – נזלת, צינון, גודש, כאבי ראש, וגם כאבי גרון.
ברונכיטיס חריפה היא בדרך כלל מחלה קלה יחסית – ולעיתים קרובות אין חום במחלה. כאשר בכל זאת מופיע חום, כדאי לבדוק האם לא מדובר בהדבקה בשפעת או בדלקת ריאות.
אבחנה של ברונכיטיס
בניגוד לאינטואיציה הראשונית, אבחנה מדויקת איננה חשובה או הכרחית בחולים הסובלים מברונכיטיס חריפה. מכיוון שמחלה זו דומה מאוד לכל הזיהומים של דרכי הנשימה העליונות, עם סימפטומים ומחוללים דומים, אין צורך, בדרך כלל, לערוך אבחנה חד משמעית בניהם.
גם הזיהוי של המחולל המדויק אינו חשוב, מכיוון שלמרבית הזיהומים הנגיפיים אין טיפול ספציפי, והטיפול הוא סימפטומטי בלבד. יוצא מכלל זה הוא נגיף השפעת, שבו ניתן לטפל (בדרך כלל תוך 48 שעות מהופעת המחלה). יש רופאים שממליצים על תרבית ליחה בחולים הסובלים מברונכיטיס, אבל אין לכך הוכחה במחקרים רפואיים.
כחלק מהליך האבחנתי יש צורך לעיתים לשלול מחלה חריפה יותר. במקרים קשים יש מקום לספירת דם ולצילום חזה – כדי להעריך סיכון של דלקת ריאות.
צילום חזה מומלץ כאשר קיימים אחד מהסימנים הבאים: דופק מעל 100 פעימות לדקה, קצב נשימה גבוה מעל – 24 נשימות לדקה, חום מעל 38 מעלות, סימנים של פגיעה ריאתית בבדיקה גופנית (קרדיטציות, חרחורים), ירידה ברמת החימצון בדם, או בלבול.
שיעול ממושך ביותר עלול לעלות חשד למחלת השעלת, ושיעול שלא חולף במבוגרים, ובייחוד במעשנים, יכול להופיע גם בגידול ממאיר.
טיפול בברונכיטיס חריפה
מכיוון שמרבית המקרים של ברונכיטיס חריפה מיוחסים לזיהומים נגיפיים, בדרך כל אין מקום לטיפול אנטיביוטי לחולים. טיפול אנטיביוטי מיותר לא מועיל לחולה, ועלול לעלות את שכיחות הזיהומים החיידקים העמידים.
אף על פי כן, נראה שבמקרים רבים חולים הסובלים מברונכיטיס חריפה מקבלים טיפול אנטיביוטי – אם בשל החשש ממעורבות חיידקית או חשש מסיבוך משני של דלקת ריאות חיידקית.
הטיפול התומך במחלה כולל תרופות להפחתת כאב וחום. אקמול ומשככי כאבים מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSADI's), לזמן מוגבל, יכול להיטיב עם החולה ולהקל על הכאבים. תרופות כנגד גודש וצינון יעילות גם הן – אך יש להשתמש בהן בזהירות בחולים הסובלים ממחלות לב. מקובל לטפל במחולים הסובלים משיעול מציק בתרופות המדכאות את השיעול (קודאין), אך אין הוכחות שטיפול זה יעיל ותורם לחולים.