קדחת השחת, נזלת אלרגית או רניטיס (באנגלית: Hay fever או allergic rhinitis), היא תגובה אלרגית שתוארה לראשונה בתחילת 
המאה ה-19 על ידי פיזיולוג אנגלי בשם ג'והן בוסטוק (John Bostock). בוסטוק קיבל את ההשראה לשמה של המחלה מתיאוריה שהייתה נפוצה מאוד במאה ה-19, לפיה הריח של ערימות השחת שנישא באוויר בחודשי הקיץ, גורם לגירוי של הגוף. רק שלושה עשורים מאוחר יותר, התגלה כי תסמיני קדחת השחת מופיעים בתגובה לשאיפת אבקנים.
יש לציין שהתגובה האלרגית יכולה להופיע לאורך כל השנה כולה. עם זאת, היא פורצת בעוצמה ובשכיחות הגבוהות ביותר בעונת האביב ובעונת הסתיו. הסיבה לכך נעוצה בכמות האבקנים שנישאים באוויר במהלך העונות האלו.
יש לציין כי קדחת השחת, בדומה למחלות אלרגיות אחרות שמערבות את דרכי הנשימה, הופכת בשנים האחרונות ליותר ויותר שכיחה בעולמנו. בין השאר תורמת לכך ההתחממות הגלובלית, שמובילה לכך שעונת הפריחה הופכת ליותר ויותר ארוכה ולכך שצמחים שונים שמעוררים תגובה אלרגית, מתחילים לצמוח גם באזורים שבהם לא ניתן היה למצוא אותם בעבר.
מה גורם להתפתחות קדחת השחת?
קדחת השחת היא מחלה אלרגית: מערכת החיסון של אנשים הסובלים מקדחת השחת, מזהים את האלרגנים אליהם כגורם שיש להילחם בו והתגובה החיסונית, גורמת להופעת התסמינים האופייניים למחלה. קדחת השחת מופיעה בעיקר בתגובה לצמחים שונים שמפיצים את האבקנים שלהם באמצעות הרוח. צמחים שעוברים האבקה על ידי חרקים, לרוב לא גורמים לקדחת השחת שכן האבקנים שלהם כבדים מדי ואינם נישאים באוויר.
בחודשי האביב, כלומר החל מסוף פברואר ועד חודש מאי, העצים העיקריים שמעוררים את התגובה האלרגית הם עצי פקאן, אלה, זית, ערער, ברוש ואלון. לעומת זאת החל מחודש מאי ועד סוף עונת הקיץ, החשודים המיידיים הם בעיקר צמחים כמו דורה, ציבורת ההרים, איטן וסיסנית, ירבוז, סרפד, אקליפטוס ולחך. בעונת הסתיו לרוב מתפתחת התגובה האלרגית בתגובה לחשיפה לשיבא (לענה). בדומה ליתר המחלות האלרגיות, גם קדחת השחת יכולה להתפרץ בכל גיל שהוא.
אילו תסמינים מאפיינים את קדחת השחת?
התסמינים המרכזיים של קדחת השחת מופיעים מספר דקות בלבד לאחר שהאלרגן נשאף לדרכי הנשימה ובאים לידי ביטוי בגרד באזור הפנים (עיניים, אוזניים ואף), גודש באף, התעטשויות, פגיעה בחוש הריח, גרד בחך, נזלת וליחה. עודף ההפרשות עשוי להוביל לשיעולים (תופעה המתרחשת בעיקר בשעות הלילה בשל מעבר ההפרשות ללוע) ובנוסף ישנם תסמינים המופיעים באזור העיניים כמו דמעת יתר, הופעה של עיגולים כהים מסביב לעיניים, דלקת של הלחמית ועוד.
חולי אסטמה שסובלים במקביל מקדחת השחת, עשויים לחוות החמרה בהסתמנות של מחלת האסטמה ולסבול משיעולים וצפצופים בתדירות גבוהה מהרגיל ו/או בעוצמה גבוהה מהרגיל. כמו כן אם הגודש באף נמשך זמן רב, ישנו סיכוי גבוה יחסית שהחולה יפתח סינוסיטיס. בקרב ילדים, קדחת השחת עשויה להוביל לדלקת של האוזן התיכונה.
אחת התופעות השכיחות שגורמות לפגיעה באיכות החיים של אלו הסובלים מקדחת השחת, היא פגיעה באיכות השינה: התסמינים של קדחת השחת עשויים לגרום להקשות על ההירדמות ובעקבות זאת חולים רבים מדווחים על עייפות ותשישות במהלך היום ועל תחושה כללית רעה.
מהו ההבדל בין קדחת השחת לבין שפעת או צינון?
התסמינים של קדחת השחת מזכירים לעיתים תסמינים של התקררות או צינון. עם זאת, בניגוד לתסמינים שמאפיינים התקררות או שפעת, במקרה של קדחת השחת, החולים לא סובלים מעלייה בטמפרטורת הגוף. כמו כן התסמינים של קדחת השחת מופיעים זמן קצר לאחר החשיפה לאלרגן ולעומת זאת התסמינים של התקררות או צינון, מופיעים בין יממה לשלושה ימים לאחר החשיפה לנגיף שחולל את המחלה.
אך מעבר לכך, תסמיני ההתקררות או הצינון נוטים לחלוף מאליהם תוך שלושה ימים עד שבוע לכל היותר. התסמינים של קדחת השחת לעומת זאת, נעלמים (בהיעדר טיפול מתאים) רק לאחר הפסקת החשיפה לאלרגן. למעשה בתקופה שבה עסק ג'והן בוסטוק בחקר המחלה, הוא גילה כי מכל הטיפולים שבהם התנסה, היחיד שהיה יעיל, כלל הסתגרות במשך מספר שבועות בבית.
כיצד ניתן לאבחן קדחת השחת?
תהליך האבחון של קדחת השחת כולל בראש ובראשונה נטילת אנמנזה מלאה מהמטופל ולאחר מכן בחינת התסמינים השונים. אם הרופא חושד שהתסמינים שעליהם דיווח המטופל מתאימים לקדחת השחת, רוב הסיכויים שהמטופל יופנה לבדיקת תבחין עור. בבדיקה זו מגרים את העור באופן יזום על ידי אלרגנים שונים ובוחנים את התגובה לחשיפה. בדיקה זו מאפשרת לזהות את האלרגן הספציפי שאליו המטופל רגיש.
במקרים שבהם אין אפשרות לבצע בדיקה עורית, ניתן יהיה להפנות את המטופל לבדיקת דם, שמאפשרת לזהות את ריכוז הנוגדנים שאחראיים לתגובה האלרגית (IgE). במסגרת תהליך האבחון נהוג גם להגדיר את אופי האלרגיה, בהסתמך על משך ההופעה של התסמינים ומידת ההפרעה שלהם לתפקוד היומיומי של המטופל ולאיכות השינה שלו. נהוג להבחין בין קדחת השחת קלה לסירוגין לבין קדחת השחת קלה בקביעות וכן בין קדחת השחת קלה בקביעות לבין קדחת השחת בינונית-קשה בקביעות.
אילו אפשרויות טיפול קיימות בקדחת השחת?
מטרת העל של הטיפול היא למנוע את הופעת התסמינים או לכל הפחות להפחית את מידת החומרה שלהם. הטיפול הבסיסי ביותר כולל הימנעות מחשיפה לאלרגן שגורם לתגובה האלרגית. בנוסף ניתן לרשום לחולה תרסיס המכיל מי מלח, באמצעותו שוטפים את האלרגנים מהאף. כמו כן ישנם מטופלים המקבלים טיפול תרופתי הכולל תרופות אנטי-היסטמיניות וישנם גם טיפולים תומכים הכוללים למשל טיפות עיניים וטיפות אף.
ישנו גם טיפול המאפשר לפתח חסינות לאלרגן. טיפול זה כולל מספר חשיפות לאלרגן, כשבכל חשיפה ניתנת כמות גדלה והולכת של האלרגן. במהלך הזמן, מערכת החיסון מפסיקה להגיב לנוכחות של האלרגן והמטופל יכול להיחשף אליו באופן טבעי ללא חשש.
מקורות:
6 facts about the history of hay fever – history extra
Hay fever – mayo clinic