קדחת שיגרון היא סיבוך של דלקת גרון חיידקית, אשר גורם לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במסתמי הלב ולתסמינים נוספים. המחלה מתפתחת לאחר דלקת גרון שנגרמה על ידי החיידק סטרפטוקוקוס ולא טופלה כראוי, וכתוצאה התפתחה תגובה חיסונית אשר גרמה להרס המסתמים.
קדחת שגרון נפוצה בעיקר בילדים בגילאי 5-15, אך כמובן יכולה להופיע גם אצל צעירים יותר או מבוגרים יותר. בשל הטיפול הרפואי הטוב, הכולל בירור דלקת גרון באמצעות משטח גרון ומתן אנטיביוטיקה במקרה הצורך, קדחת שיגרון היא מחלה נדירה ביותר בעולם המערבי אך חשוב לזכור שהתעלמות מהוראות הרופא וחוסר היענות הטיפול יכולים להסתיים במחלה.
תסמינים של קדחת שיגרון
התסמינים של דלקת שיגרון משתנים, ולכן לעתים אבחנת המחלה לוקחת זמן רב ודורשת בדיקות אבחנתיות רבות. קדחת שיגרון מופיעה לרוב 2-4 שבועות לאחר דלקת גרון סטרפטוקוקאלית, וכוללת תסמינים המערבים את הלב, המפרקים, העור ומערכת העצבים. התסמינים העיקריים של קדחת שיגרון הם:
- פגיעה לבבית – המאפיין העיקרי של קדחת שיגרון הוא פגיעה לבבית, וכ-60% מהחולים בקדחת שיגרון נותרים עם מחלה לבבית בלתי ניתנת לטיפול. עיקר הפגיעה הלבבית היא פגיעה מסתמית, אשר מתחילה לרוב בדלף של המסתם ויכולה להתקדם להתעבות עלי המסתם, הצטלקות, היצרות והפרעות נוספות. הפגיעה הלבבית יכולה להיות תת-קלינית במקרים רבים, בהם יופיעו איוושה בהאזנה, או שינויים בבדיקת אק"ג, ללא השפעה סימפטומטית. בחלק מהמקרים, ובעיקר כעבור שנים הפגיעה הלבבית תהיה קשה והמצב יכול להחמיר עד התפתחות אי ספיקת לב המתבטא בעייפות במאמץ, גודש ריאתי והפרעות נוספות.
- דלקת פרקים – קדחת שיגרון מתאפיינת בדלקת פרקים "מדלגת", כלומר כאבי הפרקים יעברו ממפרק למפרק כל מספר ימים. דלקות הפרקים המופיעות כתוצאה מקדחת שיגרון מגיבות היטב לתרופות ממשפחת NSAID (איבופרופן, אטופן, ארקוקסיה וכו') ויש האומרים שבמידה ודלקת הפרקים לא מוקלת תוך יומיים לאחר שימוש בתרופות אלה, ייתכן והסיבה לה היא אחרת.
- פריחה ונודולות תת עוריות – במקרים רבים של קדחת שיגרון יכולה להופיע פריחה עורית אופיינית, אשר יכולה לסייע לאבחנה. בנוסף, בחלק מהמקרים יופיעו שלפוחיות תת עוריות האופייניות גם כן לקדחת שיגרון.
- כוריאה – רעד ותנועות גפיים בלתי רצוניות המעידות על מעורבות מערכת העצבים במחלה. מדובר בהסתמנות נדירה של קדחת שגרונית אך במידה והכוריאה מופיעה מדובר בתופעה מרשימה למדי.
- חום ושינויים מעבדתיים – מלבד השינויים הקליניים שהוזכרו, יכולים להופיע חום גבוה של מעל 39 מעלות, ושינויים מעבדתיים כמו שינויים שקיעת הדם ו-CRP.
מה גורם לקדחת שיגרון?
קדחת שיגרון מופיעה לאחר תגובה חיסונית של הגוף כנגד החיידק סטרפטוקוקוס פיוגנס, הידוע גם בשם סטרפטוקוקוס מקבוצה A. בהקשר זה, מדובר בעיקר בהדבקה בדלקת גרון, אשר גורמת לחשיפה של הגוף לחיידק ולהתפתחות התגובה ההרסנית.
עדיין לא ברור מהו המנגנון המלא בו הדבקה בסטרפטוקוקוס גורמת לקדחת שיגרון, אך ככל הנראה חיידק הסטרפטוקוקוס מכיל מספר חלבונים אשר דומים מאוד לחלבונים של רקמות הגוף, ולכן מערכת החיסון "מתבלבלת" ובמקום לתקוף אך ורק את חלבוני הסטרפטוקוקוס, תוקפת גם חלבונים של רקמות בריאות. במילים אחרות, מערכת החיסון מכוונת לתקוף את הסטרפטוקוקוס, אך בשל חלבונים דומים תוקפת באופן שגוי רקמות בריאות כמו הלב והמפרקים.
במידה ומטפלים בדלקת הגרון באנטיביוטיקה, הסיכוי להופעת התהליך המדובר והתפתחות קדחת שיגרון הוא קלוש. לעומת זאת, חוסר טיפול או טיפול לא מלא במחלה (כלומר אי השלמת הטיפול האנטיביוטי) יכול בהחלט להביא לקדחת השיגרון על סיבוכיה השונים.
הטיפול בקדחת שיגרון
לאחר אבחנת המחלה, מטרת הטיפול בקדחת שיגרון היא חיסול החיידקים ומניעת הדבקה, הקלה על סימפטומים ושליטה על תהליכים דלקתיים (על מנת למנוע הרס רקמות נוסף). ולכן, הטיפול כולל:
- אנטיביוטיקה – מכיוון שכל חשיפה לסטרפטוקוקוס תגרום להחמרת הדלקת והרס נוסף של רקמות הגוף, אנשים שחלו בקדחת שגרונית מטופלים למשך שנים רבות באנטיביוטיקה מונעת. בדרך כלל משתמשים בפניצילין (מוקסיפן או רפאפן) במינון מתאים על פי הגיל והמשקל למשך לפחות 5 שנים ועד גיל 20, וממשיכים את הטיפול בהתאם לעיסוק החולה.
- טיפול אנטי דלקתי – טיפול בתרופות ממשפחת NSAID מאפשר הקלה מהירה על התסמינים הדלקתיים, החום וכאבי הפרקים ועל כן שימושי מאוד בקדחת שגרונית.
- המשך מעקב – במידה והופיעה פגיעה לבבית, חשוב לזכור שהמצב עלול להחמיר בעתיד, ועל כן יש להיות במעקב קרדיולוגי קבוע ולטפל בהפרעה הלבבית במידת הצורך.