דלקת גרון היא מחלה נפוצה, בייחוד אצל ילדים, אך גם בקרב מבוגרים. הסימפטומים הנפוצים כוללים תחושת צריבה וכאב בגרון וגוש בלוע. לעיתים קרובות ניתן להבחין במוגלה על פני השקדים או בגרון.
המחוללים הנפוצים של מחלה זו הם נגיפים וחיידק הסטרפטוקוק. מספר רב של נגיפים, חלקם לא מזוהים, יכולים לגרום לדלקת גרון. המחולל החיידקי הנפוץ ביותר הוא חיידק הסטרפטוקוק מקבוצה (A (Group A Streptococcusׁ, שהטיפול נגדו הוא תכשיר אנטיביוטי מתאים.
כיצד ניתן לזהות את המחולל של דלקת הגרון?
קשה מאוד להבחין בין דלקת גרון חיידקית ודלקת גרון נגיפית על סמך בדיקה בידי הרופא בלבד. למרות אמונה נפוצה בציבור, נוכחות מוגלה בגרון לא מאשרת אבחנה של זיהום חיידקי.
מגוון של סימנים קליניים יכול לסייע באבחנה, אך לא להכריע באופן מוחלט. הבדיקה היחידה שיכולה לאשר דלקת גרון חיידקית היא תרבית גרון, בה נדגם הלוע, ונעשה ניסיון לגדל את החיידק בתנאים מתאימים. צמיחה של החיידק מאשרת זיהום חיידקי, וחוסר צמיחה שולל אותו.
מתי כדאי לבקר אצל הרופא לבדיקה?
כמה שיטות שונות נועדו להעריך את הסיכון לדלקת גרון חיידקית, שלא על סמך בדיקות מעבדה. בדיקות אלו נועדו לתת לרופא תמונה ראשונית על דלקת הגרון של החולה, ולהעריך את הצורך בתרבית גרון.
בין השיטות הללו פותחו שיטות ניקוד שונות: Centor score, Mclasaac score ועוד. שיטות ניקוד אלו מתייחסות לנוכחות של חום, שיעול (מפחית את הסיכון לזיהום חיידקי), נוכחות של קשריות לימפה מוגדלות בצוואר, מוגלה על השקדים.
שקלול של אלמנטים אלו משפר את הסיכוי לאבחנה, אך לא מספק הוכחה מוחלטת. טיפול בדלקת גרון חיידקית מומלץ, בין היתר, גם כדי למנוע סיבוכים של המחלה, הכוללים דלקת ראומטית – פגיעה משנית בלב בעקבות תגובה חיסונית בלתי תקינה לאחר הדבקה בסטרפטוקוק.
במחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי Annals of internal medicine ניסו החוקרים לפתח שיטה חדשה, שעל פיה לא רק יוכל הרופא לקבוע את הסיכון לדלקת גרון חיידקית, אלא גם החולה יוכל להחליט – האם כדאי לבוא לביקור אצל הרופא?
במידה והסיכוי לדלקת גרון חיידקית נמוך, והסיכוי רב שמדובר רק בזיהום נגיפי, הרי שהרופא יכול להציע טיפול סימפטומטי בלבד. טיפול כזה כולל , למשל, אקמול להפחתת החום וטבליות לאלחוש הגרון. תרופות כאלו נמכרות גם ללא מרשם. שיטה כזו להחלטה יכולה לחסוך עומס ניכר אצל הרופאים המטפלים, וגם לחסוך כסף למערכת הבריאות, המשוועת למשאבים.
החוקרים ביקשו ליצור שיטה שתשתמש אך ורק במדדים פשוטים לאבחנה אצל החולה, ובנוסף תיעזר במידע חושב נוסף – מידע אפידימיולוגי סביבתי אודות השכיחות של דלקת גרון חיידקית במקום ובזמן שבו נמצא החולה. כמובן שאם ידוע שבסביבתו הקרובה של החולה ישנם חולים רבים מאוד הסובלים כעת מדלקת גרון חיידקית, עולה מאוד הסיכון שגם הוא נדבק בחיידק.
מלבד ההערכה הביולוגית – סביבתית, כללו החוקרים במדד האבחנתי גם נוכחות של חום, והיעדר שיעול. כל החולים היו מעל גיל 15.
במסגרת המחקר נכללו כ – 72,000 חולים, שביקרו אצל רופאים מטפלים במשך שנתיים, החל מ-2006 עד 2008. החוקרים השתמשו בדיעבד בצורת הניקוד שיצרו, כדי לבדוק עד כמה היא יעילה בחיזוי של זיהום חיידקי. כמובן, שכל שיטה כזו יכולה לגרום גם לפספוסים, משום שהרגישות שלה איננה מושלמת.
על פי ניתוחם של החוקרים, במידה וחולים עם סיכוי נמוך מ – 10% (בשקלול של כל הגורמים) לזיהום חיידקי לא יפנו לרופא, ייחסכו מדי שנה כ – 230,000 ביקורים אצל רופא בארצות הברית, ומאידך כ – 8,500 חולים לא יקבלו טיפול אנטיביוטי, למרות שיסבלו מסטרפטוקוק.
החוקרים מציינים, שלמרבה הצער שיטת ניקוד זו עדיין בלתי ישימה ברוב הגדול של המקומות, בגלל היעדר מידע אודות שכיחות מקומית מעודכנת של חיידק הסטרפטוקוק, ובוודאי שמידע כזה עדיין לא זמין לציבור הרחב.
נראה, שעדיין אין שיטה די טובה ודרך מוחלטת להחליט בשאלה הבסיסית – מתי כדאי לפנות לרופא במידה וסובלים מכאבי גרון. כמה סימנים יכולים לעזור: אם אין שיעול ורואים מוגלה, ואם מופיע חום, הסיכוי גבוה יותר שאכן מדובר בחיידק.
תשובה סופית מתקבלת רק עם תרבית גרון. אולי בעתיד, אם שיפור המידע אודות שכיחות של חיידק הסטרפטוקוק בסביבה, נוכל להשתמש בבית בנתונים אלו, ולהחליט לבד האם כדאי לבוא לרופא, או שמא אין בכך צורך…